לנדאו ואח' נ' הייטס בע"מ ואח'

החלטה

1.בפני בקשת הנתבעת 2 לחייב את התובע בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות בסכום שלא יפחת מ- 250,000 ₪.

2.הנתבעת טוענת כי עסקינן בתביעה מופרכת לתשלום דמי תיווך בסך 2,500,000 ₪, כאשר ברור שסיכויי התביעה קלושים ביותר.

כמו – כן; נטען, כי קיים חשש ממשי שמא לא תוכל הנתבעת לגבות הוצאות משפט, היה ותדחה התביעה וביהמ"ש יפסוק הוצאות שעל התובע – המשיב לשלם.

בבקשה נטען, כי כאשר פסקתי ביום 11.10.2010 הוצאות שהיה על התובע לשלם לנתבעת בסכום זניח של 2,000 ₪, שולם הסכום רק בחלוף חודשים ורק לאחר שנפתח תיק הוצל"פ נגד התובע.

3.התובע בתגובתו טוען כי יש לדחות את הבקשה ממספר נימוקים מרכזיים:

א.סיכויי התביעה להתקבל גבוהים.

ביהמ"ש המחוזי בהליך הערעור לא פסל את האפשרות שהזמנה בדואר אלקטרוני יכולה להוות תחליף להזמנה בכתב עפ"י חוק התיווך במקרקעין התשנ"ו – 1996 (להלן:"חוק המתווכים") ותקנות המתווכים במקרקעין (פרטי הזמנה בכתב) התשנ"ז – 1997 (להלן: "תקנות המתווכים").

ב.חיוב בערבון כתנאי לקיומו של הליך משפטי מהווה פגיעה קשה בזכות הגישה לביהמ"ש ואין מקום בנסיבות העניין לחייב בהפקדת ערובה.

ג.אין חשש לגביית הוצאות משפט, היה וייפסקו. האחור בתשלום ההוצאות שנפסקו ב- 11.10.2010 נבע מטעות סופר גרידא.

התובע שילם מלוא האגרה בתיק ואין הצדקה לחייבו בהפקדת ערובה.

4.בתשובה לתגובה טען ב"כ הנתבעת, כי יש לקבל את הבקשה, שכן התובע בחר במחושב ובמודע שלא ליתן פרטים ומידע כלשהו בנוגע למצבו הכלכלי.

כמו כן, נטענו טענות באשר לסיכויי התביעה.

5.לאחר עיון בטענות הצדדים לא מצאתי לנכון להורות על חיוב התובע בהפקדת ערובה וזאת מהנימוקים כדלקמן:

א.ביהמ"ש בערכאה הראשונה מורה על הפקדת ערובה להבטחת הוצאות נתבע רק במקרים חריגים.

ראה לעניין זה, רע"א 2442/98 עו"ד רוזן נ' עו"ד מיוחס וארנונה ניהול נכסים ויעוץ (1965) בע"מ. פ"ד נ"ג (3) 142 וכן רע"א 544/89 אויקל תעשיות (1985) בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ, פ"ד מ"ד (1) 647, 650; שם נקבע:

"הכלל הוא, שאין בית המשפט מחייב תובע במתן ערובה להוצאות מחמת עוניו בלבד. טעם לדבר הוא, שזכותו של האזרח לפנות לביהמ"ש היא זכות קונסטיטוציונית מן המעלה הראשונה, ושערי ביהמ"ש פתוחים לפני האזרח בריבו עם משנהו, גם במקרים בהם לא תשיג ידו לשלם את ההוצאות, אך תובענתו תדחה".

ראה גם החלטתו של כב' השופט גרוניס ברע"א 10905/07 נאות אואזיס מלונות בע"מ ואח' נ' מרדכי זיסר ואח', (להלן:"הלכת נאות אואזיס).

ב.כאשר ביהמ"ש מחליט, במקרים החריגים, לחייב תובע פרטי (שאינו חב' בע"מ) בהפקדת ערובה, מדובר בדרך כלל בתובע שהוא תושב חוץ, או תובע שאינו מתפרנס בישראל, או בתובע שעשה מעשה ממנו ניתן להסיק כי בכוונתו להתחמק מתשלום הוצאות; אם יפסיד בתביעתו.

לא התובע הפרטי הוא זה שצריך להוכיח את יכולתו הכלכלית לשלם הוצאות, אלא כפי שנקבע בהלכת נאות אואזיס (סעיף 7 להחלטה), תקנה 519 (א) לתקסד"א לא יוצרת חזקה, לפיה על תובע בשר ודם לשלם ערובה להוצאות המשפט, "משמע, הנטל בתביעה של תובע בשר ודם להוכחת הצורך בהפקדת ערובה מוטל על כתפיהם של הנתבעים".